הרעבה – נוֹח טיבה
תיארה המכאוב
“נאכל יחד מצלחת
חלץ מִדחי!
לכאן בוא! כמהה.
ראית הביטחון, הבעֵרה?!”
***
עיקש הלוּם קרב הוא. לשכב כשל. אוהב רק מול השקיעה.
***
מתוח הגֵו, תפוס. בִּצע הליכה, כילה עצב. סוף תוגה חותם.
***
מורם עמד בגן-רקיע. העיקר – נֻגב דֶמע-מרום.
**
ייתוריכם – מכירותיו, ויתוריכם – מכירותיי.
***
צאצאים לו עשרה. נִמהר המן הרשע, ולמי אץ-אץ?
***
מלהיב לגמור פעמים. מִים עף, רום גל בי הלם.
***
תמה: הישן? הלא כלה, הלך אל הנשיה המת.
***
חשבנו: מה נתן נדיב אבידן?! נתן המון, בש”ח.
***
טְוח סבל שיגרם רב. שבר מרגיש, לב סחוט.
***
זֵעה מוחה מבושל שוב מהחום העז.
***
לוחם דוקר בחרב, ברח ברִקוד מחול.
***
– “לא יכלת, לא עמדת בזה, זבת דמע”
— “אל תלכי, אל!”
***
“עוגן, גלגל הצלה!”
“לצה”, לגלג נגוע.
***
צמאה, רעבה – בה בער האמץ.
***
תולעת, עֹבש בשבע תעלות.
***
בכוך ידו ציְרה ריצודי כוכב.
***
המחבוא כמס מכאוב חמה.
***
הֻתש – דלי מים ילד שתה.
***
נשיאת חן, בנחת אישן.
***
בורך הסלק, קלס הכרוב.
***
ים. צעידה. הדי עצמי.
***
מי כילה תהליכים?
***
מחריד. די, רחם!
***
יצר אהבה ארצי.
***
ידי בגב ידי.