שמש תדע אִם הרצון שתישאר לחות יִוָצר. פוסק חום? פוסק סוף האל. לאה, פוסק סוף. מוחק סוף רצוי. תוּחל ראשית, שנוצרה מא’ עד ת’: שמש…
שמש תדע אִם הרצון שתישאר לחות יִוָצר. פוסק חום? פוסק סוף האל, שׂח: “לֵך, סתיו!” – פוגש תום (ידוע סוֹפה – עונת מעבר).
קר, עין הרקיע לחה, קורי חֹרף משפשף כוכב (טאטא שמים). מלבין שלג, צח יפֹּל. הנוף: מורד רכס צרפתי, דשא בצחור. גשם. בורק ברק, יכה אור. קפוא האי לפתע. סר החֹרף. הבשן ירוק, כר יופי! צוהל עצמי. כותב: “הנץ הפרח, מתת-אל (יוצר אל בושם מיוחד) ואביב נובל עזוּב, סֻלק – דְחפוֹ קיץ”.
מחום העור שורף, יומס. מול חוף ים מי אץ-אץ? האצות רצות. רוגש הים ולח גופי. מקדים תור רוע ופוסל טוב.
צפון מערב, רום גליל. רחשי תנשמות. מוסח מרעש, לילה ירד. חלום – נים-דמיון פועל. הס! נם הלילה. רואה שטן – בִּצע דבר טֵרוף, חור בלבנה.
שמחה עשה ה’, רון לבוש רקיע. שמש מותחת הכיפה. תסרוג העיקשת מִקרן שמש זורחת (ה’ רואה, ינבא נוי). צִלה יואר. מימש גֵו חמה חום. תעגון שמש, תאיר קהל ילדים – ינעם לה. תחתור שמש לפרוש? להבת שמש מֵעֵזה.
הטיל שרב אל. תֹם אב, בואך אלול – יפוג החודש הלח מגיהנם? לב ספוּג אש מרגיש. הכרה שלחה עדוּת: נואש רִקוד הקרב מול היגון. עתה מתברר: עצום כאב, יש חום שממש ממֻמש (ממש מוחשי), בא כמו צער רב (תם התענוג) – יהלום ברקה. דוקר שאון תודעה חלשה, רכה. שיגר משא גוף, סֵבל; מנהיג מחלה שדוחה גופי, לולא כאוב באמת. לא בר-שליטה הזעם – שמש תִּבהל.
שורף לשמש רותחת. “ה’, למעני, מיד לילה!”, קריאת שמש נוגעת (מוחה מחוג שמים), ראויה לציון. אבני האור התחרוז שמש? נרקמת שקיעה, גורסת: הפיכה. תחתום שמש עיקר שובל נוּרהּ.
השעה חמש. הנֵבל ברוח פורט רֹבד עצב. נטש האור הלילה. מנסה לעוף, נוי מדמיֵן. מול חדרי הליל שער, מחסום.
תום שנתי. שחר. ליל גמור, ברעם נופץ – בוטל סופו. עוררות – מיד קם, יפוג חלומי השגור. תוצר (תוצאה) צאצאים מיפוּ (חלום סמוי). פֵּרוש רוע המוח מציק ופחד, קלס, בוז, עלבון בי באו. דחוי ממשוב לא רצוי, לא תתם חרפה – צִנה בתוכי מצע לה וציפוי רך. קור ינשב, הפרח הרס. עת פליאה – אופק רואה כי קרב קרוב, מֻשג. רוחץ באשד. יתפרץ סכר. דרום פונה לפי חץ, גלשן יבלם. מי מש אט-אט בכוך? פשפש, מפרח ירוק החל עיקר הניע. רק רבע מתנועה פוסע ודי (מותש גוף, וָיְתֻסכל, חש לאה), פוסק. סוף.
מוחק סוף רצוי. תוּחל ראשית, שנוצרה מא’ עד ת’: שמש…
ראו גם:
12 תגובות על “מימש ה’ עולם מלוע השמים (363 מילים, 1,331 אותיות)”
אתר ענק, ממש מדליק, כל הכבוד!
זה גאוני ויפיפה.
רות ועומר, תודה רבה מקרב לב על תגובתכם.
חיממתם את ליבי 🙂
נחמד מאד. הגעתי במקרה ונשארתי בגלל העניין. אם אתה לא משתמש במכונה על מנת ליצור את הפלינדרומים האלה- אתה גאון!
*ד”א התגובה שלי היא פלינדרום!
** סתאאאאם
תודות!
אינני משתמש בתוכנה (למעט וורד:)
אלף נמי הדם הללו : וללה מדהים נפלא !
רוני, תודה רבה 🙂
H T F? איך עשית את זה
בראש 🙂
ברכות על האתר והעיסוק המרשים.
אשמח לשמוע תגובתך על הפלינדרום שיצרתי הנוגע לחג הקרוב- פסח והתפשטות הארבה בארצנו:
בר קם נפרד עם כי השם ארבה ברא, משה יכם עד רף נמק רב
תודה דור על הפרגון.
הפלינדרום שלך מעניין בעיניי.
אף אני כתבתי פלינדרומים קצרים על הארבה:
1. בראשית ה’ ברא ארבה. תיש ארב.
2. ארבה מזיק יזם ה’, ברא.
יפה.