שאון בשמים: הרעם לבש צורה, הקול – הד רחב מוסח ראשי, מורם הלוּם רעש “ברק יכה אור, נוס אחורה!”
רוח. אסון רואה כי קרב שער מול המרום ישאר חסום בחרדה לוקה. ה’: “רוץ!” שב למערה מִים (שב נואש).