בהסכמת המחבר, נלקח מתוך פרסומיו בקבוצת הפייסבוק פלינדרום מורד (נילפ):
- אל ראשה הנשמה תאיר קודם לי. האם משמח בואכם הוא? פרויד לי לחש: המודע, דומה שח לילדיו “רפאו המכאוב”. חמש ממאה ילמדו קריאת המשנה. השאר לא.
- ימים שהרעש בא והולך בתוכו. במותו לאשתו משיב: “השעמום עשה בי שמות”. שאלות ומבוכות בכל, והוא בשער השמימי.*
- האורח כשל כלפי: “דע שהמנג’ר אל הסנדק קד, נסה לארגן מה שעדיף לך לשכח”. רואה?
- המח נאיבי. אִלו היה מחריש: הפוסל קרא רק לסוף השיר. חם היה ולא יביא נחמה**.
- עוד מהמהם, לבו קרח. מברק רשמי משר קרב מחרקוב. למה? מה? מדוע?
- מי כל מלך, אמרת ויבין. יצרור שבתאי את בשרו, רציני ביותר. מאכל מלכים.
- הפרח לבלב, אך ברח בהלם מלהב חרב, כאב לב לחרפה.
- ערה? זה מד”א תודיע: רעידות אדמה זה רע!
- רעב? אוכל. חי? מיחל. כואב? ער.
- הרקדנית שאהבה אשתי נדקרה.
- מודריץ’ חצי רדום.
- הכבש שבכה***
- בערך רעב.
* בעיניי פלינדרום זה הוא מהיפים בעברית.
** נכתב בתגובה לפלינדרום הזה שלי שפרסמתי בפייסבוק.
*** פורסם סמוך לפטירתו של יהונתן גפן.
(עודכן לאחרונה ב-30.4.2023)