פלינדרום + יתר יצירתי

הפלינדרום הארוך ביותר בעברית הראשון מתחיית הלשון

הקדמה

בשנת ה’תרנ”ג (1892 או 1893*) יצא לאור ספרו של רש”ר הירש, “חורב”. בהקדמה לספר מופיע הספד פלינדרומי בן 248 מילים שחיבר עליו בנו, רבי יהודה (יוליוס) הירש**. 
היה זה הפלינדרום הארוך ביותר בעברית במשך כ-120 שנה!*** (פי למעלה מ-20 בהיקפו מהפלינדרום הארוך ביותר בעברית המתועד לפניו, בן ה-12 מילים של רבי אברהם אבן עזרא: “דְּעוּ מֵאֲַבִיכֶם, כִּי לֹא בוֹשׁ אֵבוֹשׁ,. שׁוֹב אָשׁוּב אֲלֵיכֶם, כִּי בָא מוֹעֵד!“) והוא הפלינדרום הארוך ביותר בעברית הראשון מתחיית הלשון (ולמעשה הפלינדרום הארוך של ממש הראשון בעברית).

הפלינדרום, המרהיב למדי בעיניי (המובא להלן עם כתיב וניקוד כפי שבמקור), מכיל את השם הפרטי של האב (שמשון רפאל) ואת שם משפחתו (הירש) וכן את תאריך פטירתו (כ”ז לטבת). בלב הפלינדרום נמצאות המילים “לְטוֹב יוּקַּח רִפּוּי לֵב, בַּל יוּפַר חֹק וִיבוּטַּל“*.

ב-17 באפריל 2010 שיפרתי את השיא שקבע יהודה הירש, בפרסום הסיפור הפלינדרומי “מימש ה’ עולם מלוע השמים“, בן 363 מילים ו-1,331 אותיות. הייתה זו הפעם הראשונה מתוך חמש ברצף ששיפרתי את שיא הפלינדרום הארוך ביותר בעברית (והפלינדרום הארוך ביותר בעברית החל מ-31 במאי 2023 הוא פלינדרום נוסף שלי, “גישה אל שיא איש שלא השיג“, בן 2,552 מילים ו-8,668 אותיות [ארוך פי למעלה מ-10 מהפלינדרום של הירש], שהוא פלינדרום טהור).

הלך ניבי קדם אחור, רוח אם דק, יבין כלה

הָרוֹעִים וּקְרֻאִים בְּשֵׁם הֵמָּה מְתֵי אֵל, מְצֻּקִם, לְתוֹם הָעֶלֶב לְטֹב וּמִשְׂגָּב וּמָעֹז, אַף כִּי אֵפֶר יוּתַּךְ מִצְחָם, לֹא תִּבָּטֵל זְכוּתָם, תַּעַל תַּחַן לׇחִישׁ נֵצֶר חֻקָּיו תּוֹמֵךְ הוּא דָּוִד, מִי כְּאִלֵּם נֶחְלָשׁ הַדָּוֶה יֶחְבָּשׁ, צֶמַח מִיִּשַׁי לְעֵין כֹּל יַבִא וְיָנוּד אֶל מָעוֹן יָשִׁית מִתַּחַת: אָז יִתְוַדֵּעַ בְּתֹךְ הַמַּחֲנֶה יֹפִי תּוֹאַר אַנְשֵׁי חַיִל, כְּרוּבֵי בָּקַע יָם, וְנֹטְּעֵי רוּחַ סִפְרְךָ ה’ מִסִּינַי וְחוֹרֵב, פַּחַד מִינִים, וְהַתֹּאַר קֶבֶר שָׁרֵי ה’, יִתְּנוּ יְקַר לְאַפְרָן וְשֶׁמֶשׁ נֵרָם יָרוּם: יָבֹא יֵרָאֶה וְיִזְרַח שְׁכִנַת יָהּ לָעָם נוֹצַר לְמַעֲנָם: מְלִיצָיו הִנֵּה דַּע הַבִּיטָה חִישׁ מָשִׁיחַ! יָדַעְתִּי רֹאשׁ וְרִאשֹׁן הֲלֹא הוֹרִי הֵעִד בְּמִי בַעַר בַּל יִכָּשֵׁל, תָּם בָּא בְּעֹשֶׁר אֵשְׁדַּת יְאֶשְׁדּוּ, מִכֹּחַ בִּרְקֵי חֵרְטוֹ כִּלָּה חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, יָדַע לְהַנִּיב רוּחַ לוֹ, מִלָּתוֹ לַבַּת אֵשׁ מִתַּחַת צִבּוּרוֹ יְיַחֵם, שׂוֹנֵא לִרְמִיָּה, נוֹעַם עֵטוֹ לְטוֹב יוּקַּח רִפּוּי לֵב, בַּל יוּפַר חֹק וִיבוּטַּל, וְטַעַם עָוֹן הֵימַר לְאֶנוֹשׁ: מֵחַיָּיו רוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂא תֵּבֵל וְתַלְּמוֹ לְחוֹרֶב יְנַהֵל עַד יִתּוֹם לֵץ, וּכְשַׂח הָלַךְ וְטָרַח יֵקׇרֵב חָכָם, וּדְשָׁאֵי תַּדְשֵׁא רֶשַׁע בְּאִבָּם תָּלַשׁ, כִּי לֵב רְעֵבִים בְּדֵעָה יְרַוֶּה: אֵלֶּה נִשְׁאֲרוּ שְׁאֵרִית עַד יָחִישׁ מָשִׁיחַ, הֵטִיב ה’ עַד הֵנָּה וְיַצִּילֵם מִן עָמָל! רְצוֹן מַעֲלֶה יִתֵּן כַּשַּׁחַר זִיו הָאֲרִי אָבִי מוֹרִי מָרָן שִׁמְשׁוֹן רְפָאֵל רַק יוֹנָתִי “הִירְשׁ רַב” קְרָאַתְהוּ, מִינִים דַּחַף, בְּרוּחוֹ יְנִיסֵם, ה’ כַּרְפַּס חוּר יַעֲטֶנּוּ, מִיַּעֲקֹב יְבוֹרָךְ! לִי חִישׁ נָא רְאוֹת יֹפִי הַנֶּחָמָה! כְּתַב עֵדוּתִי זֹאת חָתַמְתִּי שַׁי נוֹעַם לַאדוֹנִי וְאָבִי, לָכֵן יָעַל יָשִׂים חֹמֶץ שְׁבַח יְהוּדָה שֻׁלְחַן מַלְאָכִים, דּוֹד אֹוֶה כְּמוֹתוֹ יִקַּח רְצֹן שִׂיחַ לְנַחַת לְעֵת מֹתוֹ כ”ז לְטֵבֵת: אֵל מַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא יִכְפֶּא זַעְמוֹ, בְּגֶשֶׁם וּבְטַל בִּלַּע הַמָּוֶת, לְמִקִּצָּם לֹא יִתְמַהְמַהּ, מֹשָּׁבָם יָאֵר קוּמִי עוּרָה!

****

* בספר לא מצוינת השנה הלועזית בא יצא לאור.

** יהודה (יוליוס) הירש (17 במרץ 1842 – 20 ביולי 1909), חי בפרנקפורט, גרמניה. הוא פירש את ספר ישעיה בסגנון אביו, רש”ר הירש (באמצעות חקר גנאולוגי שביצעתי, באמצעות האתרים Myheritage ו-Geni, גיליתי כי יהודה הירש הוא קרוב משפחה רחוק שלי – 11 קשרים מפרידים בינינו). 


*** רש”ר הירש נפטר ב-31 בדצמבר 1888, ולכן ניתן לשער שההספד שכתב עליו בנו נכתב בין 1889 ל-1892. לפי הכתוב כאן (בעמוד 4, הקישור מארכיון האינטרנט משום שהאתר ירד מהרשת) יוליוס הירש נשא את ההספד הנ”ל ביום הזיכרון לאביו.

ראו גם

(עודכן לאחרונה ב-7.12.2023)